<h1>ארחות חיים דין פקדון סימן ג'</h1>
<h2>דף כט:</h2>
כתב רב אחא גאון ז"ל היכא דאמרינן ליה בחלמיה זוזי דשבק אבוך בדוכתא פלן כך וכך הווין כך וכך מנהון הקדש או מעשר או דפלוני ואזל ואשכח היכי דאמרו ליה מי בעי ליה למסמך אחלמיה או לא זה היה מעשה ואמרו דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין. עוד כתב. האי גברא דמשלמין לה חיותא לנטורה מחייב לנטורא [שפיר] אי לנטורי בחנם אשלימו ליה מינטר שמירה קלה ולא מיחייב לשלומי אי לאו דפשע בה או [ד]אוקמה בשמשא ומתה או אוקמה בדוכתא דלא חזי לנטירותא ונגנבה או נאבדה אי עבד חדא מהני חייב לשלומיה ואי לא לא. ואי לנטורי באגרא אשלימו ליה אע"ג דאוקמה בדוכתא דנטירותא ונגנבה או נאבדה מיחייב לשלומי דהוא בעי למיתב (בהדא) [בהדה] ולנטורי ביממא ובלילא ואי יתיב בהדה ונטרה ואתו לסטים מזויין דלא הוי מצי קאים באנפיה ונטלה פטור מלשלומי דהוי כשבורה ושבויה דשומר שכר לא חייביה תורה. ואלו מאן דיהיב ליה מנא למעבד ליה שומר שכר הוי מאי טעמא בההיא הנאה דאית ליה דתפיס ליה עד דמתיין אגריה ולא מצו מפקעין ליה מיניה עד דיהבין (לי) [ליה] אגריה הילכך שומר שכר הוי עליה. ואי אמר ליה תא ושקול מאנך והדר אייתו לי אגראי שומר חנם הוא.
<h2>דף לד:</h2>
שומר חנם שאמר (איני) [הריני] משלם ואיני נשבע אם היה הדבר שמצוי כמותו בשוק כגון פירות או קורות שאינן מצויירות או יריעות של צמר או פשתן וכיוצא בהן משלם ואינו נשבע. אבל אם היה בהמה או בגד מצוייר או כלי מתוקן שאינו נמצא לקנות כמותו בשוק חוששין לו שמא עיניו נתן בו וישבע כתקנת חכמים בנקיטת חפץ שאינו ברשותו ואחר כך משלם. והוא הדין לשאר השומרים כגון השואל שאמר מתה או נגנבה ושומר שכר והשוכר שאמרו נגנבה או נאבדה אע"פ שהן חייבין לשלם משביעין אותן שאינן ברשותן ואחר כך משלמין דמי הבהמה או החפץ ואם אמרו הבעלים יותר על זה היה שוה כולל בשבועתו שאינו שוה אלא כך וכך.
<h2>דף מ:</h2>
המפקיד חבית אצל חבירו בין שייחדו לה הבעלים מקום (או לו) [בין לא ייחדו לה מקום] וטלטלה לצרכו ונשברה בין מתוך ידו נשברה בין שהחזירה למקומה ונשברה אחר כן חייב לשלם. טלטלה לצרכה ונשברה בין כך ובין כך פטור מלשלם.
<h2>דף מג.</h2>
המפקיד מעות לחנוני או לשולחני אם צרורין (א)וחתומין או קשורים קשר משונה לא ישתמש בהן ואינו חייב באחריותן. ואם אינן חתומין (או) [ולא] קשורין קשר משונה אע"פ שהן צרורין יש לו להשתמש בהם וחייב באחריותן [אם נגנבו או נאבדו] נאנסו כגון שנאבדו בליסטים מזויין קודם שישתמש בהן הרי זה פטור ואם [אחר] שנשתמש בהן חייב בכל מלוה שבעולם עד שיחזירם לבעלים ואם הפקידן אצל בעל הבית אפילו הן מותרין לא ישתמש בהן ואם נגנבו או נאבדו אינו חייב באחריותן אם טמנם בקרקע.
<h2>דף מד.</h2>
הפקיד בעדים ובאו עדים ואמרו שזה החפץ בפנינו הפקיד [אצלו] אינו יכול לטעון [חזרתי] ולקחתיו ממנו או נתנו לו במתנה ואם מת השומר מוציאין מן היורשין בלא שבועה. ואפילו אמר כך וכך הפקדתי אצל אביהן ונתן סימנין מובהקין ונמצא בידם כמו שאמר והיה הדיין יודע שלא היה המת אמיד שהיה זה הפקדון שלו ולא היה המפקיד רגיל ליכנס אצלו יש לדיין ליתן הפקדון לזה שנתן סימניו. באו עדים והעידו לדיין שאין זה אמיד אין מוציאין מן היתומים בעדות שאין זו ראייה ואמדן דעתן אינו אומד דעתו ואין לדיין אלא מה שדעתו סומכת עליו.
<h2>דף נח.</h2>
כתב רב אחא גאון ז"ל היכא דאמרינן ליה בחלמיה זוזי דשבק אבוך בדוכתא פלן כך וכך הווין כך וכך מנהון הקדש או מעשר או דפלוני ואזל ואשכח היכי דאמרו ליה מי בעי ליה למסמך אחלמיה או לא זה היה מעשה ואמרו דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין. עוד כתב. האי גברא דמשלמין לה חיותא לנטורה מחייב לנטורא [שפיר] אי לנטורי בחנם אשלימו ליה מינטר שמירה קלה ולא מיחייב לשלומי אי לאו דפשע בה או [ד]אוקמה בשמשא ומתה או אוקמה בדוכתא דלא חזי לנטירותא ונגנבה או נאבדה אי עבד חדא מהני חייב לשלומיה ואי לא לא. ואי לנטורי באגרא אשלימו ליה אע"ג דאוקמה בדוכתא דנטירותא ונגנבה או נאבדה מיחייב לשלומי דהוא בעי למיתב (בהדא) [בהדה] ולנטורי ביממא ובלילא ואי יתיב בהדה ונטרה ואתו לסטים מזויין דלא הוי מצי קאים באנפיה ונטלה פטור מלשלומי דהוי כשבורה ושבויה דשומר שכר לא חייביה תורה. ואלו מאן דיהיב ליה מנא למעבד ליה שומר שכר הוי מאי טעמא בההיא הנאה דאית ליה דתפיס ליה עד דמתיין אגריה ולא מצו מפקעין ליה מיניה עד דיהבין (לי) [ליה] אגריה הילכך שומר שכר הוי עליה. ואי אמר ליה תא ושקול מאנך והדר אייתו לי אגראי שומר חנם הוא.
<h2>דף פ:</h2>
כתב רב אחא גאון ז"ל היכא דאמרינן ליה בחלמיה זוזי דשבק אבוך בדוכתא פלן כך וכך הווין כך וכך מנהון הקדש או מעשר או דפלוני ואזל ואשכח היכי דאמרו ליה מי בעי ליה למסמך אחלמיה או לא זה היה מעשה ואמרו דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין. עוד כתב. האי גברא דמשלמין לה חיותא לנטורה מחייב לנטורא [שפיר] אי לנטורי בחנם אשלימו ליה מינטר שמירה קלה ולא מיחייב לשלומי אי לאו דפשע בה או [ד]אוקמה בשמשא ומתה או אוקמה בדוכתא דלא חזי לנטירותא ונגנבה או נאבדה אי עבד חדא מהני חייב לשלומיה ואי לא לא. ואי לנטורי באגרא אשלימו ליה אע"ג דאוקמה בדוכתא דנטירותא ונגנבה או נאבדה מיחייב לשלומי דהוא בעי למיתב (בהדא) [בהדה] ולנטורי ביממא ובלילא ואי יתיב בהדה ונטרה ואתו לסטים מזויין דלא הוי מצי קאים באנפיה ונטלה פטור מלשלומי דהוי כשבורה ושבויה דשומר שכר לא חייביה תורה. ואלו מאן דיהיב ליה מנא למעבד ליה שומר שכר הוי מאי טעמא בההיא הנאה דאית ליה דתפיס ליה עד דמתיין אגריה ולא מצו מפקעין ליה מיניה עד דיהבין (לי) [ליה] אגריה הילכך שומר שכר הוי עליה. ואי אמר ליה תא ושקול מאנך והדר אייתו לי אגראי שומר חנם הוא.
<h2>דף פג.</h2>
שומר חנם שהביא ראיה שלא פשע פטור משבועה ובעל הפקדון שהביא ראיה שפשע השומר משלם ואם טען ואמר תנאי היה בינינו אינו נאמן שהרי יש עדים שפשע.
<h2>דף צד.</h2>
נמצא כל שומר שנשבע שבועת שומרים כולל בשבועתו שלשה דברים ששמר כדרך השומרים ושאירעו כך וכך ואינו ברשותו ושלא שלח יד קודם שאירעו המאורע הפוטר אותו ואם רצה לשלם נשבע שאינו ברשותו וכולל בשבועתו שאינה שוה אלא כך וכך. יש לשומר להתנות שאינו שומר כדרך השומרים אלא מעות אלו שהפקיד אצלי בזוית ביתי אני מניחן וכיוצא בזה. טען השומר שהתנאי היה בינינו ובעל הפקדון אומר לא היה שם תנאי אע"פ שהפקיד אצלו בעדים מתוך שיכול לומר שמרתי כדרך השומרים ונאנסתי נאמן לומר תנאי היה בינינו לפיכך ישבע שלא שלח בו יד ושאינו ברשותו ושתנאי היה ביניהם.
